חמישה חושים ניתנו לו לאדם: ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם.
החושים האלה, בשיתוף פעולה עם המוח, מאפשרים לאדם לתקשר עם החוץ, לשמור עליו מפני סכנה ולהנחות אותו.
באמצעות כל החושים, הוא מקבל מידע – מידע ולא ידע, על ההבדל ביניהם ראו פרק 1 ב״לקבל את אי הוודאות״ – כאשר רק שניים מהם, נחשבים לחושים כימיים – חוש הריח וחוש הטעם.
כטבעו של מידע, הוא יכול לתעתע, לסבך, להיות נתון לפרשנויות, להיות מלאכותי, נשלט וכו׳ וכו׳. הוא יכול להיות תלוי סביבה, ובכלל, המוח המפואר והמרתק של האדם, הוא גם האיבר המתעתע ביותר שלו, שכאשר הוא פועל לבד ועצמאית, הוא עלול להיות מסוכן. בעיקר, כאשר הוא נשלט ומאומן, בין אם על ידי פחד, בין אם על ידי אדם אחר, תפישות תרבותיות, או תוצרים מלאכותיים.
שיתוף פעולה בין הלב למוח מנטרל את נתיבי התעתוע הללו.
מהלב מופעל חוש אחר – אולי החוש השישי, אולי חוש בלי שם.
חוש זה, אותו מפעיל הלב הוא חוש בלתי תלוי, הוא אמיתי ולא מתעתע, אבל לא בקלות יסכים האדם לגעת בו ולהתמסר אליו, בזמן שהמח גובר (ליתר דיוק, התעתועים הם אלו שגוברים).
אימפריאליזם חושי
הזמנים הללו, הם שיא של אימפריאלזם חושי, בכל חוש אפשרי של האדם שולט מישהו או משהו. בכל דקה נכבש חלק נוסף שעוד היה בשליטתך.
אתה רואה מה שרוצים להראות לך ולמכור לך
אתה שומע מה שמשמיעים לך
אתה נוגע במה שמוכרים לך שכדאי לגעת בו
אתה מריח ריחות מלאכותיים הפוגעים במוח שלך ובגוף שלך, מבלבלים, מטשטשים אותו, מתעתעים בו ומרחיקים אותו מהלב
אתה טועם טעמים מחוזקים עוד ועוד: בעוד סוכר, בעוד תחליפי סוכר, בעוד מלח, בעוד בלי מלח. מלא במדבקות אדומות, ירוקות – מזהירות. מתעתעות.
אתה מתמכר לטעמים שאתה מאמץ כדי להרגיש. להרגיש חשוב, להרגיש שייך, להרגיש רצוי.
פלא שהוויסות החושי משתבש היום כבר מגיל מאד צעיר?!
התוצאה – פחד.
כשהחושים שלך לא מתפקדים, אתה לא מרגיש בטוח, וכך מתחיל כאוס.
מחלות, חרדות, אי שקט, רדיפה אחרי היצע של מגוון פתרונות אינסופיים לכאורה, ממקורות שגם אצלם החושים לא מתפקדים, אבל דעות ורעיונות יש להם בשפע.
ועל מה? על מה שהטבע נתן לאדם במתנה והאדם, בעצמו הרס. (ראו פרק ״למען הסדר הטוב״)
דמיינו ריח. אמיתי. ריח שאמיצים יסכימו להריח.
ריח שיפעל באמת ובכנות על כל החושים של האדם כולל גם על החוש השישי, כדי לרפא אותם ולהחזיר אותם למהותם, לטבעם. לעשות שלום, לקחת את האדם אל עצמו.
ריח שמווסת את החושים לאיזון.
ריח אחד כזה.
ריח הרמוני הפועל יחד עם האדם על כל הרבדים שבו – על הרובד הפיסי, הרגשי והמנטאלי.
כזה שעוזר לגוף להתייצב ולהתחזק, מחזק את המערכת החיסונית שלו, את העמידות שלו.
כזה שמייד כשמריחים אותו, רוצים לשאוף כמה שיותר ממנו ואז ממלאים את בית החזה בניחוח הזה שהאוויר מהול בו, וכדרך אגב גם מכניסים לגוף כמות נכבדה של חמצן, שעוזר להניע את הדם בגוף ויוצר סירקולציה של חיות וריפוי.
ריח כזה, שכשמריחים אותו וממלאים בו את הריאות, באופן אוטומטי הגוף מזדקף, מבליט את בית החזה ונותן תחושת נוכחות וביטחון. הרגשה, שמה שלא יעמוד מולך – תמצא דרך להתמודד איתו.
ריח כזה, שכשמריחים אותו, כל החושים מתחדדים, המחשבה חדה, הראייה ממוקדת, השמיעה קולטת ברגישות רבה כל רחש, הלב לא מפחד לפעום – האדם חי. חי וחיוני.
ריח החושף את רצונותיו האמיתיים של האדם, את התשוקה לחיים, את הדמיון, את ההתרגשות.
ריח מרפא, ריח בושם, שנוצר ביד אמן, אמן בלתי נראה שאת יצירתו כולם מכירים.
ריח מטהר, מטהר את האוויר שהאדם נושם, מטהר את האנרגיות הקיימות סביבו ובתוכו, מטהר את החוץ כדי לאפשר לו לאדם לטהר את הפנים שלו.
למה נדרש אומץ כדי להריח אותו?
כי שם, תפגוש את עצמך. את זה שברחת ממנו, ויפה שעה אחת קודם, ומרצון, כי המפגש הוא בלתי נמנע. הוא חלק מהאבולוציה (ראו פרק ״האבולוציה לעולם נמשכת״), והשעה מתקרבת.
אך אל דאגה, הריח הטבעי הזה, לא משאיר אותך לבד מול עצמך. הוא עוזר לך להכיל, הוא נותן לך את הכוחות להתמודד, הוא מאפשר לך לסלוח, לכבד, להבין – להיות, בכל מצב, עד שתחזור לעצמך, כפי שנועדת להיות מלכתחילה.
ועל הטעם?
האם טעם אפשר לרכוש?
כן.
בממון, בכיבוש, ביבוא טעמים, באווירה במסעדות, מתוך חסך בטעם מוכר ורצון למלא אותו, מתוך רצון לשייכות… כן, בהחלט אפשר. מתוך הרכישה, המוח מתרגל לטעם.
ומה לגבי טוב טעם ואנינות טעם? אותם אפשר לרכוש?
לא.
אלה באים מהלב, בטבעיות, בלימוד דעת ותבונה.
אלה באים במידה אצל כל אדם, לפי טבעו ולפי צרכיו, והם ניתנים לכל אדם ביחד עם חוקי הטבע הבסיסיים שלעולם לא נס ליחם, והם נר לרגליו.
כאשר אלה לא מאירים את דרכו של האדם, הוא מאבד את טוב הטעם, את המידה ואת האיזון, והוא רק מנסה לרכוש עוד ועוד טעם לחיים. החיים שאיבדו טעם.
טעם הוא חוש המלמד והמזכיר לאדם מידתיות בכל דבר.
מלוח מיד, או פחות, חמוץ מדי, מתוק מדי…מוגזם, או במידה.
הגזמנו?
יש להתווכח על טעם ועל ריח, ובטח כשהם מוגזמים ומסכנים את החיים. חיי האדם.
בסיפור הילדים הידוע, ״בגדי המלך החדשים״, נעשה לכאורה שימוש בחוש הראייה של האדם – על ידי מי שביקש לרמות ולתעתע בו.
לכאורה, היות והשימוש האמיתי היה במצבו של הלב, בו נמצא החוש השישי, והיות ובזמנים בהם נכתב הסיפור, הוא היה רדום, כבוש ואסור לשימוש, אזי היה התעתוע גדול.
גם כשהאנשים ראו וידעו שהם לא רואים בגדים על גופו של המלך – הם לא האמינו לעצמם.
״חוטים יקרים שרק חכמים יכולים לראות…״
איך יראה בעל חכמת הלב דבר שקר כאשר הלב בתרדמת?
אנחנו מבקשים להשתמש בחוש הריח כל עוד החוש הזה עדיין פועל ועובד, כדי להעיר את הלב ואת שאר החושים, כך, יוכל האדם להחליט בעצמו אם אמת הוא מריח ומרגיש.
הכל גלוי והבחירה בידכם (ראו חורף 2021 הכל גלוי והרשות נתונה)
כמו השקט שלפעי הסערה, איבוד חוש הטעם והריח, במצבים שונים, אצל האדם הוא תמרור אזהרה. כמו בא להעיר אותו אל חושיו, אל הדרישה בימים אלה לעצמאות מפני כל כובש.
העצמאות שתשחרר את ליבו ומוחו של האדם אל עולם אמיתי, אל סדר טבעי, אל שלווה פנימית ואל יצירה אמיתית ואין סופית.
המאמר נכתב ב11/7/2021
