בשבוע שעבר, פורסמה בערוצי תקשורת רבים בישראל, כתבה על ילד בן ארבע, שחלה בשפעת, וכתוצאה מ״תכשיר הומיאופתי״ שנתנו לו הוריו – הורעל ואושפז.
באף אחת מהכתבות, לא היה אזכור לשמו של התכשיר בו השתמשו הורי הילד, אבל מהכתוב, ברור שיש כאן ניסיון להזהיר מפני הסכנה שבשימוש בכל דבר שנכנס לקטגוריה של אלטרנטיבי/ טבעי/ משלים – כל דבר שלא ניתן במרשם רופא.
זה לא באמת משנה אם הכתבה מגמתית או לא, אם היא ממומנת ועיקרה יחסי ציבור, או הכוונה מסוימת של בעל עניין כזה או אחר – העניין העיקרי בה הוא מהות הכתבה, ומהות זו לגמרי נכונה וצודקת.
הרפואה הטבעית, בעידן הזה, לא הצליחה להביא את עצמה להיות חלק מהרפואה הכללית הלגיטימית, והיא עדיין, בתפישה הרווחת, קיימת כנספח, משהו שבשוליים, מקסימום תוספת, שאינה יכולה לגרום לנזק, ומצד שני, פונים אליה כשנמצאים במבוי סתום במציאת פתרון בהיצע הקיים.
גם הצרכנים וגם העוסקים בתחום הזה, רצו כל כך לפתוח את הנתיב הזה לכלל, עד שהסכימו לכל פשרה שהניחו להם על השולחן:
החל מההסכמה להגדרת התחום כרפואה אלטרנטיבית/ משלימה, תוספי תזונה ועוד, וכלה בהסכמה להשארת התחום הקדוש הזה פרוץ, לכל אדם שרוצה להגדיר עצמו כמטפל, לכל מטפל שמחליט להסמיך מטפלים אחרים ומנפיק להם תעודה בשמו, ולכל לקוח שההיגיון הבסיסי שלו אומר שאם זה מוגדר כטבעי ויש חותמת של משרד הבריאות – אז זה בטוח לשימוש.
והמצב בו חנויות הטבע ובתי המרקחת ממלאים את המדפים במוצרים, לכאורה טבעיים, הצצים ומופצים כפטריות אחרי הגשם, על ידי מי שנפשו חפצה בייצור של מותג פרטי, תמורת סכום סמלי של דמי רישום ורישוי – לא מועיל ולא מחמיא לרפואה הטבעית האמיתית. להיפך, זה הופך אותה לאבסורד, גורם לה לעוול ולנזק גדול מאד, ובעיקר, לאנשים העומדים בקונפליקט פנימי, לגיטימי, הנע בין האינטואיציה שלהם שמבינה שזהו נתיב שיודע ליצר ריפוי אמיתי – לבין המציאות שמראה להם חוסר מקצועיות ואולי אופורטוניזם, שרוכב על כאבם ועל חוסר האונים של החולים.
ומי אחראי לכך?
כולם!
זה תמיד כולם האחראים.
גם מערכות הבריאות באשר הן, שאינן מאפשרות, ואינן מעודדות חלוקה ראויה של משאבים ותנאים שווים לשני התחומים של אותה רפואה – לרפואה הטבעית כמו לרפואה הקיימת – הן במחקר מקיף, והן בהכרה.
גם הרופאים המוסמכים, אשר מפנים מטופלים למוצרים מהקטגוריה הטבעית, ללא כל ידע עמוק בנושא, מתוך הנחה שאם זה טבעי – זה לא יזיק, ובכך – הם משרישים הבנה מוטעית.
גם בני האדם – הצרכנים, שאינם חוקרים ובודקים לעומק, לפני שהם בוחרים להשתמש במוצר ״טבעי״ כזה או אחר. ודווקא היום, כשכל הכילים לבחון לעומק קיימים, ודווקא היום, כשכל אחד הפך מומחה, וזורק מילה, המלצה, דעה, סיפור גבורה – מבלי להבין שכל מקרה לגופו ומבלי לקחת אחריות על ההשלכות האפשרויות.
״כל אחד״ – יכול להיות השכן ממול, משפיען רשת, רופא או מדען, וכולם אנשים טובים עם כוונות טובות, אבל ללא כל מומחיות בתחום.
הרפואה הטבעית האמיתית, היא רפואה לכל דבר. המבקשים לעסוק בה, צריכים לגלות אחריות על הובלת הדרך, ולהישבע ברוחם לעשות הכל כדי לסייע וכדי למצוא פתרונות של ריפוי אמיתי. ירצו אנשים לקרוא לזה שבועת היפוקרטס – יוכלו, אבל זה הרבה מעבר לזה.
רפואה טבעית נושאת בתוכה ריפוי שפרומיל מעוצמתו, לא נגלה עדיין לעולם. והיום, העולם צריך אותו יותר מתמיד -הן לריפוי פרטי, והן לריפוי הכללי.
זה כבר מעבר לעשור, ש״ברבור אדום״ מזמינים, בכל דרך אפשרית, לדיאלוג פתוח ומקצועי, את הקהילה המדעית, הרפואית, את אלה המבקשים חדשנות אמיתית, את הציבור הרחב, את התקשורת, ואת כולם, לדיאלוג שמטרתו למקסם את הבטיחות, המודעות וההבנה, בתוך העולם המופלא שיש לחיים, לטבע ולצמחים, להרחיב את טווח הרפואות הניתנות לאדם, ולהקטין את הספק ואת ההתנגדות הקיימים באופן טבעי, כאשר האדם מרגיש שליטה, וכשנמנע ממנו חופש הבחירה.
ספק והתנגדות – שהם תגובה טבעית לשליטה הזאת.
ספק והתנגדות – המובילים לקונפליקט פנימי המייצר מחלות.
זכותו של כל אדם, לחפש ריפוי מיטבי – וחובתו של הממסד – של בעלי התפקידים, ומתווכי הריפוי, לאפשר נתיבים בטוחים לתנועה.
מלחמות הן לא רק בין מדינות, בין צבאות ובין עמים – זהו רק מופע אחד שלהם.
מלחמות הן אי שקט פנימי, בין צדדים מנוגדים, לכאורה. בין דעות, בין רעיונות וכיוונים, כשכל צד – מבקש שליטה.
הגיעה השעה, לשלום פנימי בין העולמות הקיימים, השונים. הגיעה השעה, לדיאלוג, שנחיצותו היום, היא כבר עניין של חיים ומוות.
