גם אני פה

קל מאוד להתמסר למשהו ולאבד את עצמנו, אך לאן דרך זו תוביל אותנו? ועד כמה היא תשפיע על הפעוט עצמו?

היא הגיעה עם פעוט, רק בן שלושה חודשים, שסבל מבעיות אכילה. התינוק שכב בתוך עגלה יוקרתית, מאובזר בכל פריט אפשרי, ונראה כאילו הוא הוא כל עולמה.

אחריה השתרכה ילדה, כבת שבע, בשיער לא מסורק, חולצה מוכתמת, שקטה עם עיניים עצובות. האם בעצמה היתה עם תיק קרוע, מבולבלת, כאילו נמצאת בעולם אחר, ורק כשמדברים על התינוק – היא מתאפסת וחוזרת למציאות.

"הילד לא יונק ולא רוצה לאכול תחליפים. עד לשבוע שעבר הוא אכל כרגיל והכל היה בסדר, ולאט לאט התחיל להוריד את המינונים ולאכול פחות ואני לא יודעת מה לעשות. הרופאים בדקו ואמרו שפיזית הוא בריא ואין סיבה שלא יאכל, והחליטו שאם זה יימשך יחברו אותו לצינור האכלה", סיפרה האם.

בדקתי את הפעוט. מבחינה פיזית, הוא היה בריא לגמרי. הבעיה לא היתה פיזית וזה היה מאוד ברור. שאלתי את הילדה האם היא מחזיקה את אחיה הקטן מדי פעם, היא הנידה את הראש בשלילה, ומיד קפצה האם ואמרה: "מה פתאום, הוא קטן, אפשר להזיק לו".

לרגע עזבתי את נושא הילד, ודיברתי עם האם עליה ועל הילדה. ואז, במהלך השיחה הבינה האם שהיא בעצם לא מתייחסת לעצמה או לילדה מאז שבנה נולד. בכלל, בכל פעם שצץ דבר מה הנוגע לבנה, היא מזניחה את עצמה ומקדישה את כל כולה כדי לפתור את הבעיה.

שום דבר בחייה לא הפנה את תשומת לבה להתנהגות הזו עד שהגיע הילד. והוא, קטן ככל שיהיה, מרגיש את זה ומגיב בהתאם.
הפעוט פשוט נכנס לדיכאון. עצוב לו ולכן הוא לא רוצה לאכול. הגשתי לילדה את התינוק – שתחזיק אותו. היא סידרה את השיער ואת החולצה כאילו מתכוננת למופע חגיגי, ובהתרגשות רבה החזיקה אותו. הוא התחיל לחייך ולהגיב.

שלחתי את האם והבת עם הסבר מפורט, כשהתינוק בידיים והעגלה היא זו שנגררת אחריהן. עוד באותו הערב קיבלתי שיחת טלפון מאושרת: "הילד אוכל".

רפואה טבעית

לסיכום

לפעמים אנחנו מתמקדים ומחפשים דרך לפתרון הבעיה – כשהבעיה היא למעשה הפתרון.

שתפו אותנו ברשת