רגע לפני חדר המיון

היסטריה לא מועילה בשום מצב, היא רק דוחקת הצידה את ההיגיון ואת השיקולים שיש לקחת בחשבון, ויוצרת כאוס שלם. קבלו החלטות מתוך מחשבה ולא מתוך היסטריה

היא הייתה אמורה להגיע לטיפול ביום שלישי, ובשני אחר הצהריים התקשרה אלי, נשמעה עצובה מאוד, וביקשה לדחות את הפגישה.
"אני צריכה ללכת לחדר מיון", אמרה, "עשיתי בדיקות דם והרופא אמר שערך מסוים גבוה מאד ושצריך לבדוק את המצב".
מדובר על אישה מאוד רגישה, שהמערכת החיסונית שלה מגיבה ראשונה לכל נגיף או מחלה.
בזמן האחרון, בעקבות סדרת טיפולים שעברה אצלי, המצב שלה אמנם מאוד השתפר, אבל בכל זאת, קיים חשש מאוד גבוה שתיחשף למחלות ובריכוז גבוה – אם תיכנס לבית החולים.
ביקשתי לראות את בדיקות הדם. אכן, ערך אחד שנוגע לתפקודי כבד היה גבוה בצורה קיצונית. אולם, ערכים אחרים הקשורים באופן ישיר לאותו הערך, היו תקינים לחלוטין – מה שגרם לי לעצור ולחפש תשובות.
השאלה הראשונה שלי היתה האם היא מעוניינת באשפוז. התשובה שלה הייתה מאוד צפויה: "ממש לא! לא רוצה לעזוב את הילדה שלי בבית, לא רוצה להיכנס לחדר מיון ולהסתכן בכך שאדבק במחלות אחרות. מעדיפה לנסות לפתור את המצב בסביבה הטבעית שלי".
ביקשתי ממנה לגשת לרופא שהפנה אותה לחדר מיון ולבקש בדיקה חוזרת משני שיקולים עיקריים: ייתכן ונפלה טעות – דבר שקורה לא מעט. במידה ולא נפלה טעות, על פי הערך שיתקבל בבדיקה השנייה, ניתן יהיה לקבוע אם מדובר בבעיה קיימת או בהשפעה של גורם חיצוני.
לשמחתי, רופא המשפחה הבין את ההיגיון ושיתף פעולה.
התוצאות הצביעו על כך שלא מדובר בטעות, אבל הייתה תזוזה מסוימת שהעידה על השפעה של גורם חיצוני.
לאחר כמה שאלות מכוונות, נפתרה התעלומה.
בעקבות מצב רגשי שעברה בימים האחרונים, נטלה כדור נוגד דיכאון. במקביל יצאה עם חברות לפאב ושתתה אלכוהול במשך כמה ערבים ברציפות, בסמיכות לבדיקות הדם שעשתה. השילוב של שלוש ההתנהגויות הללו השפיעו באופן מידי על הערך הנוגע לתפקודי הכבד שלה וכך נוצרה תמונת מצב מאוד מטעה.

הסברתי לה כיצד להתנהג בשבועיים הקרובים, ולאחר מכן עשתה בדיקת דם נוספת שכמובן הצביעה על ערכים תקינים לגמרי.

לסיכום

אשפוז בבית החולים היה יכול לסכן מאוד את המטופלת, בפרט לאור הרגישות הגבוהה שלה בחשיפה למחלות. נשימה עמוקה להרגעת ההיסטריה וחשיבה ממוקדת, יכולות לפתור מצבים שלפעמים נראים מאוד מסובכים – אבל רק נראים כאלו.