פס הייצור של הטבע

כמו במפעל כך גם הגוף – לכל איבר יש תפקיד. אבל מה קורה כשפס ייצור נתקע? ומה הקשר בין עצירות לטראומת ילדות?

מרבית המטופלים שמגיעים לטיפול בעקבות בעיית עצירות, מגיעים במצב חמור במיוחד אחרי שנים של התמודדות קשה ולא מוצלחת עם מצבם.

"את כל סוגי המשלשלים כבר ניסיתי", אמרה לי יעל, מטופלת כבת 50, שסובלת מעצירות כבר מגיל 10. כיום, התזונה שלה מבוססת בעיקר על אוכל טחון, ולמרות זאת מתפנה רק פעם בארבעה ימים, במקרה הטוב. רופא המשפחה הפנה אותה לבדיקות מקיפות, ולבדיקה ממוקדת שבודקת את חלקו הפנימי של המעי הגס והכל יצא תקין. היא הראשונה לנסות כל תרופה חדשה שמונחת על המדף, שמטפלת בעצירות – אך לא משנה כמה המלצות קיבלה התרופה – ליעל היא עוזרת בימים הראשונים, ולאחר מכן מאבדת את ההשפעה.

"איך יכול להיות? לחברים שלי זה עזר, אז למה לי לא?", שאלה אותי כשהגיעה לאבחון בפעם הראשונה.
עוד לפני האבחון הסברתי ליעל שהעובדה שהחברים שלה הצליחו להתפנות בזכות המשלשלים, רק מעידה על כך שהמשלשלים נתרו פתרון הרגעי. הלוא אם יאלצו להשתמש במשלשלים שוב – ברור שהבעיה לא נפתרה, כי באופן טבעי הגוף שלנו אמור לדעת לפנות את הפסולת בעצמו, ללא עזרה מבחוץ. אם התהליך הזה לא מתבצע מעצמו לאורך תקופה ארוכה, הדבר מעיד על בעיה פנימית כלשהי שקיימת ודורשת טיפול.

תחשבו על פס ייצור במפעל שמייצר ופלים – בתחילתו של פס הייצור מכניסים את חומרי הגלם: סוכר, קמח, חומרי טעם ועוד… לאורך הפס, כל עובד אחראי לבצע פעולה מסוימת: עובד אחד מערבב את החומרים, השני אופה את הוופלים, השלישי עורך בדיקת טעימה והרביעי אורז את הוופלים המוכנים באריזה. בסוף פס הייצור, לאחר שכל עובד ביצע את חלקו בעבודה מתקבל המוצר הסופי – אריזה של ופלים. בכל יום מיוצרת אריזה אחת. פשוט, נכון?

כך בדיוק עובד התהליך בגופנו. חומר הגלם (האוכל) נכנס דרך הפה, וכל איבר בגוף מתפקד כמו הפועלים בפס הייצור וממונה על תפקיד מסוים: אחד מועך את האוכל, השני אוסף את הנוזלים, השלישי את הוויטמינים והמינרלים המצויים באוכל וכך הלאה. כל השאריות שאין בהן שימוש הופכות לפסולת, לוחצות לנו על הבטן ומבקשות לצאת לשירותים – לצורך העניין חבילת הוופלים.

אבל מה קורה, למשל, כשהפועל שמוסיף את הסוכר לוופלים חולה ועובד לאט יותר? כל התהליך הופך הרבה יותר איטי – ובמקום חבילת ופלים בכל יום, מקבלים חבילה כל ארבעה ימים.
חומר הגלם נכנס בקצב של חבילה ליום אבל יוצא אחת לארבעה ימים ויוצר את העיכוב שנקרא "עצירות". הדרך היעילה ביותר לטפל בעצירות היא לזהות את הפועל החולה ולהבריא אותו. אז, יחזור פס הייצור לעבודה תקינה.

וזה בדיוק מה שעשינו עם יעל. האבחון עזר להבין מי אותו "פועל" שחלה וגרם לעצירות. מסתבר שיעל עברה משבר רגשי בגיל 10 שיצר צלקת עמוקה. היא אמנם לא קישרה בין הדברים, וגם בזמן האבחון לא הבינה כיצד המשבר הרגשי יכול להשפיע על היציאות שלה במשך 40 שנה, אבל העובדות מדברות בעד עצמן, שהרי ברגע שטיפלנו במשבר ובצלקת שנוצרה ממנו, נפטרה יעל מהעצירות.

לסיכום

סיבות רבות מסתתרות מאחורי עצירות כרונית, גם כאלו שלא הייתם מעלים על דעתכם. לכן, חשוב לבדוק את הנושא לעומק לפני שמתפתים לשימוש במשלשלים.